בית חולים שדה X:  בית חולים כאמנות

מתי בפעם האחרונה יצא לך להכנס לבית חולים, שממוקם בתוך מוזיאון, ולצאת ממנו עם הרהורים לגבי עוולות חברתיות שונות?

פרופסור איה בן רון היא פרופסור באוניברסיטת חיפה ובמכללת הדסה. בשנת 2019 היא ייסדה את בית חולים שדה X– פרוייקט  בינלאומי, שייצג את ישראל בביאנלה לאמנות בונציה , וכעת הוא מגיע למוזיאון ארץ ישראל תל אביב. הפרוייקט נולד מתוך כוונה ליצור תנאי צפייה מתאימים ומרחב בטוח לסרט No Body, סרטה של איה בן רון, שבו היא מספרת את סיפורה לאחר שנים רבות של שתיקה ומתוך רצון ליצור מקום, שבו אנשים יוכלו לראות ולהקשיב גם לסיפורים אחרים שצריכים להישמע ועוסקים בעוולות נוספות.

מה זה בית חולים שדה X?

שמו המלא של הפרוייקט הוא בית חולים שדה X למחלות חברתיות. מדובר במתחם רפואי-קליני, שמתמקד בטיפול ברעות חולות בחברה. בית החולים בוחן את הדרך, שבה אמנות יכולה לחולל שינוי משמעותי, ולתת למבקרים הזדמנות להישיר מבט אל המציאות שבה אנחנו חיים.

איך זה עובד?

בכניסה מחכה למבקרים חדר קבלה, שבו, כמו בכל מוסד רפואי, לוקחים מספר ומחכים בתור.

בינתיים, על המסך מוקרן סרטון, ובו מוצגת האידיאולוגיה של בית החולים, ומסופק מידע על המחלקות השונות ועל ערכות הטיפול.

כשהגיע תורי ניגשתי אל עמדת האחיות, שנתנו לי הסבר קצר על התהליך שאני הולכת לעבור, וביקשו ממני לבחור באיזו רעה חולה ארצה להתמקד. הנושאים היו: התעללות במשפחה, פחד מזרים, חטיפת ילדים ואלימות נגד טרנסג’נדרים/יות. הנושא שבחרתי היה פחד מזרים. קיבלתי עלון מידע וצמיד (ערכת טיפול), והמשכתי לעמדה הבאה.

החלק הבא היה ביקור במחלקת תאים בטוחים, שבה נכנסתי לתוך תא סגור, שבו קיבלתי הוראות (באנגלית) איך לצעוק. ההנחיה הייתה לצעוק צעקה גדולה. אני מהפדיחות (לא ידעתי אם שומעים אותי או לא בחוץ) צעקתי צעקונת קטנטנה, אבל אני בהחלט ממליצה למי שמבקר בתערוכה לנצל את ההזדמנות ולצעוק צעקה מכל הלב.

לאחר מכן, המשכתי למחלקה הבאה: כסאות הטיפול. במחלקה הזו כל “מטופל” יושב על מתקן ישיבה עם מסך אישי ואוזניות, ויכול לצפות בסרט קצר, שעוסק בנושא, שאותו הוא בחר בהתחלה, בערכת הטיפול.

הסרט שבו אני צפיתי נקרא “באריק“. הבמאי ויוצר הסרט הוא דור זליכה הלוי, והוא מספר על פליט מדארפור, שברח כילד מביתו לאחר שהכפר שלו נחרב במהלך מלחמת האזרחים שהתחוללה שם. בסרט באריק מספר על הבריחה, האלימות ותחושת הזרות שחווה במהלך מסעו.

בסיום הסרט הופיעו שתי “דעות שניות“, שהן תגובות קצרות של מומחים. במקרה של הסרט שבו צפיתי, הדעות השניות היו של ד”ר נוית בראל ונעמה סבתו שנתנו פרספקטיבה נוספת ומידע על נושא הסרט.

אפשרות נוספת היא לבקר במחלקת ניטור קבוצתי (במקום מחלקת כסאות הטיפול), אשר מיועדת לקבוצה של 6 מבקרים, שצופים בסרט העוסק בהשלכות של התעללות במשפחה על היחסים בין בני המשפחה.

בסיום הביקור, הגעתי אל מחלקת הבדיקה העצמית, שבה, על גבי אייפדים, הוצגה סדרת שאלות, שמטרתה לעורר מודעות עצמית ביחס להתעללות ופגיעה במרחבים שונים.

לסיכום:

לרוב, כשאני מגיעה למוזיאון, אני צופה בתערוכות שונות, שלעיתים מותירות רושם עמוק, ולעיתים פחות. החוויה בבית חולים X לא דומה לשום דבר אחר שחוויתי במוזיאון. השילוב של הסטריליות הזו של בית החולים והמקרים הקשים שמוצגים שם היא קשה לעיכול, ויצאתי משם בתחושות חזקות מאוד.

להזמנת כרטיסים ופרטים נוספים:

בית החולים ממוקם במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב.

ימים ושעות פתיחה:

שני ורביעי 16:00-10:00 | שלישי וחמישי 20:00-10:00 | שישי 14:00-10:00 | שבת 18:00-10:00 | ראשון – סגור

יש להזמין תור מראש www.eretzmuseumorg.il

לינק לאתר הפרויקט: https://fieldhospitalx.org/