אל קורטיז’ו (החצר): מסע בין דורות, זיכרון וזהות

“… תגידי, בוכורה, מה קורה עם כלתך? הם לא רוצים ילדים?… מה את מדברת, הם נשואים כבר כמה חודשים והיריון אין. את יודעת… כשהמרפק שלי יתעבר, כלתי תכנס להריון… וכשכף ידי תצמיח שיער, היא תלד…”

החצר, או “הקורטיז’ו”, היא לא עוד רחבה או מקום מגורים – היא הלב הפועם של קהילה שלמה. בספרה החדש של אתי כהן זמל, אל קורטיז’ו (החצר), החצר הופכת לזירה מרכזית שממנה צומחים סיפורי חיים, אהבות, אובדנים וגעגועים, כשהכול שזור ברקמה עדינה של חמישה דורות לאורך כמאה שנה.

סיפור משפחתי שהופך להיסטוריה חיה

העלילה מתחילה באיזמיר שבטורקיה, בשנת 1947, ומציבה במרכזה את ג’ויה – אישה חזקה ורבת־רגש שנושאת על כתפיה את כובד המשפחה והמסורת. דרך עיניה נחשפים הקוראים לחיים בקהילה יהודית־ספרדית בחצר משותפת: מקום שבו כל שמחה היא חגיגה קולקטיבית וכל כאב נחווה יחד. הסיפורים עוברים מדור לדור ומשרטטים סאגה משפחתית עשירה, שמהדהדת היטב גם בעולמנו היום.

מה אהבתי בספר

הספר מצליח להיות בו־זמנית יומן אינטימי של משפחה וסיפור רחב של תרבות ושל קהילה. התיאורים החושיים – קולות, ריחות, צבעים – יוצרים חוויה כמעט קולנועית. הדמות של ג’ויה מלאה עוצמה ופגיעות גם יחד, ודמותה ליוותה אותי הרבה אחרי סיום הקריאה. יותר מכול, אהבתי את תחושת ההמשכיות: המעבר בין הדורות, השימור של זיכרון חי, והיכולת של המחברת להאיר את הקשרים שמרכיבים את הזהות שלנו. רק לקראת סוף הקריאה קלטתי שמדובר בסיפור אמיתי, שבחלקו מסופר מגוף ראשון, למרות שהאירועים המתוארים נראים לפעמים בדיוניים. ספר מקסים.

אל קורטיז’ו (החצר)

מאת אתי כהן זמל

הוצאה: ספרי ניב

מחיר לצרכן: 82 שקלים

להשיג באתרי הספרים המקוונים או באתר ההוצאה.