סערות לא נמשכות לנצח

משבר הקורונה לא פסח גם עלי, והתקופה האחרונה הייתה קשה מאוד מכמה היבטים:

-בהיבט המשפחתי: כשסגרו את הגנים ובתי הספר נבהלתי. איכשהו הצלחתי לבנות שגרה, שהצילה אותי ואת הילדים בזמן הסגר. חלק מהזמן אפילו נהניתי, והזכרתי לעצמי לנצור את הרגעים הללו של המשפחתיות הכפויה. לפני הקורונה- מי חלם שאני אהיה עם הילדים 24 שעות ביממה בלי הפסקה במשך כל כך הרבה זמן? אבל עד שהתרגלנו, בתי הספר והגנים חזרו, בהתחלה בהדרגה, והרגשתי כמו בתחילת שנה. פתאום הקטנה לא כל כך רצתה להכנס לגן, הגדול לא הבין למה בכלל בית הספר קיים, והאמצעית התחילה עם התקפי זעם נוראיים כל בוקר בשעת ההשכמה. הפתרון? עוד לא מצאתי פתרון מושלם, אבל אחד הכלים, שבהם אני משתמשת הוא קבוצת ווטסאפ של הורים עם מדריכת הורים, ששם אפשר לשטוח את כל הבעיות, והמדריכה מנסה לעזור במה שאפשר. אמנם זו טיפה בים, אבל זה משהו.

-בהיבט הכלכלי: טוב, פה באמת חטפתי מכה אנושה. למי שלא יודעת, המקצוע שלי הוא שחקנית, ובדרך כלל בתקופה הזו אני מפוצצת בעבודה. אני מנהלת תאטרון להצגות ילדים, ומופיעה בכל רחבי הארץ. או יותר נכון, הופעתי בכל רחבי הארץ, עד שבאה הקורונה, וביטול גרר ביטול. אמני הבמה הם הראשונים שיצאו לחופשה כפויה והאחרונים שיחזרו. ומכיוון שאני עצמאית ולא שכירה- אני גם לא זכאית לדמי אבטלה. בקיצור, הנפילה הייתה כואבת. הפתרון? ניסיתי בתקופה הזו למצוא הכנסות שונות. קודם כל, הצטרפתי ל”הבימה שליחויות”- חברת השליחויות שהקים דניאל בוצר, שחקן, שמעסיק רק שחקנים, מתוך מטרה לעזור להם להתפרנס בתקופה הקשה הזו. מה עוד? בתקופה שכולם היו בבתים הופעתי בכמה “משאיות שמחה”, ששימחו ילדים (וגם הורים). מתוכננות לי עוד כמה פעילויות בקרוב בתחום התאטרון, וכולי תפילה שהן לא יתבטלו.

-בהיבט האישי/נפשי: כשיש משבר אפשר ליפול ולהישבר (כמו שקרה לי בהתחלה) או לצמוח ממנו (כמו שאני מנסה לעשות עכשיו). מה שחשוב זה איך אנחנו נגיב למשבר. משמעות המילה “משבר” בעברית היא גם “מושב ליולדת”. מה שמלמד אותנו שממשבר נולדים דברים:) הפתרון? להקיף את עצמנו בדברים קטנים ומשמחים. וכאן אני רוצה להודות לאיימי בכור. איימי היא עורכת דין לענייני משפחה, שעוסקת במשברי חיים כבר 20 שנה. לפני כמה ימים קיבלתי ממנה משלוח בדואר של כל מיני דברים קטנים, שהעלו חיוך על פניי. מה היה שם? מחברת, סימניה, מדבקות, סיכת חמסה, עט בצורת מפתח (שעליו רשום “מפתח להצלחה”), מסגרת קטנה לתמונה, דפים דביקים ומחזיק מפתחות של חד-קרן.

במכתב המצורף כתבה איימי: “היי, אם יש משהו שהתקופה האחרונה לימדה אותנו היא שהכל יכול להשתנות ברגע אחד…וכל מה שיש לנו בסוף זה רק התגובה שלנו לאירועים… אני רוצה להזכיר שסערות לא נמשכות לנצח… מתוך רצון להוקיר, להעצים ולחזק… החלטתי להכין ערכה המכילה דברים קטנים ומשמחים שעושים טוב על הלב ומעלים חיוך על הפנים….”

ואם גם אתן, כמוני, התרשמתן מאיימי ומהגישה שלה, אני רוצה לשתף אתכן, שלאיימי יש הרצאה מרתקת בשם “סערות לא נמשכות לנצח”, שבה היא מלמדת איך לשנות את האקלים הפנימי שלכן בזמן סערה, איך להסתכל אחרת על הדברים, איך לנהל משבר באופן שבו כבר בזמן המשבר תוכלו לצמוח ממנו ואיך לנצח ולהצליח לצלוח כל תקופה קשה או אתגר.

לפרטים נוספים על מועדי ההרצאות ובכלל להשראה הכנסו לדף הפייסבוק:

https://www.facebook.com/eymibouni