“אמא”, לחש רועי, “הפנס שיש לי בראש, את יודעת, זה שיודע מתי לפחד, הוא דולק חזק מדי“. על מה הספר? “חוט האהבה“ מאת איתן מזרחי ויפתח ליבוביץ’, בהוצאת אוריון, הוא סיפורו של ילד שאביו יצא למילואים. הגעגוע מציף, הפחדים מתגנבים בשקט, וכל רעש קטן מרגיש פתאום גדול יותר. הספר נולד

“באמצע הלילה מספר פעמים בשבוע, לא במועד מדוייק ולא באופן קבוע, יוצאת הדורבנית דנה דוק ללקט מזון ובן זוגה דן מצטרף אליה בחיפזון” על מה הספר? דנה הדורבנית יוצאת בלילות ללקט מזון, ודן, בן זוגה, מצטרף אליה, כחלק משגרת חיים שקטה ומוכרת.אבל ערב אחד מצטרף למסע אורח מפתיע, ומה שמתחיל

״אולי חזרת בתשובה או התעשרת, אבל על מה אתה מתגאה? עדיף להיות חילוני גאוותן, כך אין חילול ה’, או עני גאוותן, לפחות אין לך הרבה על מה להתגאות.״ על מה הספר? “חוכמת הבדיעבד” הוא סיפור התפתחות אישי שממנו נובעות תובנות על החיים עצמם. מרים יוסף משתפת בתהליך שעברה, ומתוך הסיפור

“אִם רַק תִּפְקְחִי עֵינַייִם אֶל הַבּוֹקֶר, תָּמָר, הַהַרְפַּתְקָאוֹת כְּבָר יִמְצְאוּ אוֹתָךְ מֵעַצְמָן” על מה הספר? בבוקר אפרורי אחד, תמר מגלה שחברתה לא תגיע. האכזבה הקטנה הזו הופכת לשער למסע, שבו היא יוצאת לשוטט בעולם הקרוב אליה: בין שלוליות, חפצים נשכחים ומפגשים קטנים, כמעט אקראיים.לאט־לאט היום מתמלא קסם. כל פירור של

מחפשות דרך לקדם את הילדים שלכן במתמטיקה, אבל נמאס להם לפתור תרגילים? משחק מתמטי חדש מצליח לעשות דבר לא מובן מאליו: להפוך תרגול חשבון לזמן של חיבור, סקרנות והנאה אמיתית. משחק אחד, אינסוף אפשרויות “פרפרי חשבון” הוא משחק לימודי שפותח על ידי אורלי לאודון, מורה למתמטיקה עם שנים של ניסיון

“קשה לעכל שאלון, שאמר לנו בערב לפני שיצא למסיבה “ביי, נתראה מחר”- הלך כל כך מהר. אפילו לא נתתי לו חיבוק. אם  רק הייתי יודעת…” בבוקר ה־7.10.2023, בטבח בפסטיבל הנובה, נרצח אלון, בנה של מירטה ורבר. מתוך שבר עמוק, ומתוך ניסיון להבין איך נראים החיים אחרי אובדן כזה ,נולד הספר

בשבוע האחרון, עם כל הקור שתקף אותנו, היה לי חשק לעוגת תפוחים. יש משהו בעוגה הזו, שנותן לי הרגשה חמימה וכיפית. הבעיה היא שהיו לי רק שלושה תפוחים, אז עשיתי כמה אלתורים עם תוספת של פירות יער שהיו לי בפריזר.  ואז, כשהגיע הרגע לצקת את הבלילה לתבנית העגולה, רגע לפני

“גם אם אף אחד לא יבקש אותי, אני אבקש את עצמי. גם אם אבוא רק עם חצי לב, אמצא את החצי השני. במקום כלשהו, איכשהו- אני אמצא אותו.” על מה הספר? לואי נולד עם חצי לב – לא רק במובן הפיזי, אלא גם בתחושה הקיומית. הוא ילד שמרגיש דחוי, לא

“ריח המעמולים היה אותו ריח, המרקם אותו מרקם, אבל הטעם היה זר…ידעתי שמשהו לא בסדר עם אימא. העוגיות האלו, שהיו תמיד כמו חיבוק חם בימים קרים, כמו מכתב אהבה שנכתב בבצק, הפכו לתזכורת כואבת לעולם הולך ונעלם, לזיכרון מהאימא שהייתה לי ואיננה עוד. תזכורת מייאשת לכך שהזמן לא עוצר בשביל

“הגבר הוא העליון והאישה נחותה ועל כן בבית כמו במדינה על הגבר לשלוט ועל האישה להיות כנועה וצייתנית” (אריסטו). כשקוראים היום את הציטוט הזה, קשה שלא להצטמרר. התפיסה הזו, שנחשבה אמת פילוסופית כמעט מוחלטת ביוון העתיקה, ליוותה את האנושות מאות שנים קדימה. בספורט, אולי יותר מבכל תחום אחר, הדרך שעשו

יש ספרים שקוראים אותם מהתחלה עד הסוף, ויש ספרים שמרגישים כמו שיחה. לפעמים שיחה מרתקת, לפעמים מעייפת, לפעמים כזו שמעוררת הסכמה – ולפעמים התנגדות. “עדיין יש עולם” מאת יצחק ענבר שייך בבירור לסוג השני. הספר מורכב מקטעים קצרים: מחשבות, מונולוגים, תגובות לאירועים אקטואליים, זיכרונות אישיים והתכתבויות – רובן נולדו בכלל

יש ספרים שאני פותחת בידיעה שלא אקרא אותם ברצף. לא בגלל שהם קשים, אלא בגלל שהם דורשים נוכחות. ״הבית הירוק״ מאת שון אביטל הוא ספר כזה, שמתאר מציאות שלא תמיד נוח להביט בה, אבל חשוב מאוד לתת לה מקום. כבר מהעמודים הראשונים היה לי ברור שזה לא עוד ספר, אלא